פורסם 27 במאי 2026
לפי חוק חופשה שנתית, מי שעובד שבוע של חמישה ימים זכאי ל-12 ימי חופשה בתשלום בארבע שנות העבודה הראשונות, ומי שעובד שישה ימים בשבוע זכאי ל-14 ימים. המספר עולה עם הוותק ומגיע ל-24 או 26 ימים בהתאמה, שהם 28 ימים בלשון החוק. כאן מופיעה הטבלה המלאה לפי שנות ותק, לצד ההסבר איך מחשבים משרה חלקית, מה קורה עם ימים שלא נוצלו ומהי הזכות לפדיון חופשה בסיום העסקה.
החוק קובע רצפה, לא תקרה
ימי החופשה שמופיעים בחוק הם מינימום. הסכם קיבוצי, צו הרחבה או חוזה אישי יכולים להוסיף ימים, אבל לא לגרוע מהם. לכן מי שמקבל בתלוש 22 ימים אחרי שנתיים במקום 12 פשוט עובד במקום שמעניק יותר מהמינימום, וזה לגיטימי לחלוטין. פירוט רקע וההיסטוריה של החקיקה מופיע בערך על חוק חופשה שנתית בוויקיפדיה, שמסביר גם את התיקון שהעלה את מספר הימים בשנים הראשונות.
כדאי לקרוא גם: איך לבחור מזרן: המדריך המלא לפי תנוחת שינה, משקל וכאבי גב · כמה זמן לשמור אוכל במקרר ובמקפיא: הטבלה המלאה · כמה שעות שינה צריך לפי גיל: הטבלה המלאה
נקודה שחשוב להכיר: החוק סופר ימים קלנדריים, כלומר ימים שכוללים גם את יום המנוחה השבועי. מכאן נולד הפער בין המספר שמופיע בספר החוקים לבין מספר ימי העבודה שבאמת יורדים מהיתרה.
הטבלה המלאה: ימי חופשה בחוק לפי ותק
הטבלה מציגה את שלושת המספרים הרלוונטיים: הזכאות כפי שהיא מנוסחת בחוק, והתרגום שלה לשבוע עבודה של חמישה ימים ושל שישה ימים.
| שנת ותק | ימי חופשה לפי לשון החוק | שבוע של 5 ימים | שבוע של 6 ימים |
|---|---|---|---|
| שנים 1 עד 4 | 16 | 12 | 14 |
| שנה 5 | 18 | 14 | 16 |
| שנה 6 | 21 | 16 | 18 |
| שנה 7 | 22 | 18 | 20 |
| שנה 8 | 23 | 19 | 21 |
| שנה 9 | 24 | 20 | 22 |
| שנה 10 | 25 | 21 | 23 |
| שנה 11 | 26 | 22 | 24 |
| שנה 12 | 27 | 23 | 25 |
| שנה 13 | 28 | 24 | 26 |
| שנה 14 ואילך (כולל ותק של 20 שנה ומעלה) | 28 | 24 | 26 |
כלומר התקרה של 28 ימים נשארת קבועה גם אחרי 15, 20 או 30 שנות ותק. מי שעובד באותו מקום שני עשורים ומקבל יותר מזה, מקבל זאת מכוח הסכם ולא מכוח החוק.
למה 16 ימים הופכים ל-12
ההסבר פשוט. מכיוון שהחוק מונה ימים קלנדריים, מנכים מהם את ימי המנוחה השבועית שממילא אינם ימי עבודה. בשבוע של שישה ימים נותרים 14 ימי עבודה מתוך 16, ובשבוע של חמישה ימים נותרים 12. בפועל, מעסיקים רבים מנהלים את היתרה בתלוש לפי ימי עבודה בלבד, ולכן זה המספר שכדאי להסתכל עליו כשמתכננים חופשה.
איך מחשבים ימי חופשה במשרה חלקית
מי שעובד פחות ימים בשבוע
החישוב יחסי להיקף המשרה במונחי ימים. מי שעובד שלושה ימים בשבוע במקום חמישה זכאי לשלוש חמישיות מהימים שבטבלה, כלומר כ-7.2 ימים בשנים הראשונות. חשוב להבחין בין ימים לשעות: מי שעובד חמישה ימים בשבוע אך חצי יום בכל פעם זכאי למספר ימי החופשה המלא, אלא שהתשלום עבור כל יום מחושב לפי השכר הרגיל של אותו יום עבודה מקוצר.
מי שלא השלים שנת עבודה מלאה
גם למספר ימי העבודה בפועל במהלך השנה יש משקל. החוק קובע ספי ימים שמתחתיהם הזכאות נעשית יחסית, ובשבוע של שישה ימים מדובר בספים של 200 ו-240 ימים (ובשבוע של חמישה ימים, 150 ו-190 בהתאמה). מי שעבד פחות מהסף יקבל חלק יחסי מהימים שבטבלה, לפי היחס בין הימים שעבד בפועל לסף. מי שהתחיל באמצע השנה יראה לרוב צבירה חודשית יחסית בתלוש, וזו דרך נוחה לעקוב.
ימים שלא נוצלו בתום שנת העבודה
ברירת המחדל בחוק היא שהחופשה אינה ניתנת לצבירה ושיש לנצל אותה בשנה שבה נצברה. עם זאת, החוק מאפשר הסדר גמיש: בהסכמת המעסיק אפשר לנצל בשנה מסוימת שבעה ימים לפחות ולצרף את היתרה לשתי שנות העבודה הבאות. בפועל המשמעות היא יתרה שמתגלגלת לכל היותר כשלוש שנים.
- מקומות עבודה רבים מגדירים תקרת צבירה בנוהל פנימי או בהסכם, ולעיתים מוחקים יתרה שחורגת ממנה בתום השנה.
- מחיקה גורפת של יתרה ללא הסדר מוסכם שנויה במחלוקת, ומי שנתקל בכך כדאי שיבקש הבהרה בכתב לפני סוף שנת העבודה.
- כדאי לשמור תלושים ישנים. היתרה שמופיעה בהם היא הראיה הנוחה ביותר במקרה של מחלוקת.
מי קובע את מועד החופשה וחובת ההודעה המוקדמת
הסמכות לקבוע את מועד החופשה נתונה למעסיק, וזו נקודה שמפתיעה לא מעטים. מעסיק רשאי להוציא לחופשה מרוכזת או לסגור את העסק בתקופה מסוימת. לצד זה מוטלת עליו חובה ברורה: חופשה של שבעה ימים או יותר מחייבת הודעה מוקדמת של 14 יום לפחות. לחופשה קצרה יותר אין דרישת הודעה קבועה בחוק, אך מקובל להודיע בזמן סביר ומראש.
מי שמתכנן חופשה ביתית ולא טיסה ישמח לדעת שהימים נזקפים בדיוק אותו הדבר. אם התוכנית היא בעיקר להשלים שעות שינה, שווה לוודא שהמזרן עצמו לא מקלקל את המנוחה, ויש לכך מדריך נפרד לבחירת מזרן לפי תנוחת שינה.
פדיון חופשה בסיום העסקה
בסיום יחסי העבודה, מכל סיבה שהיא, קמה הזכות לפדיון החופשה שנצברה ולא נוצלה. התשלום מחושב לפי ערך יום עבודה בשכר הרגיל, והוא אמור להופיע בתלוש האחרון או בגמר החשבון. שתי הגבלות מעשיות כדאי לזכור: הפדיון מוגבל ליתרה שניתן היה לצבור כדין, כלומר בדרך כלל השנה השוטפת ושלוש השנים שקדמו לה, ותביעה בעניין מתיישנת בתוך שלוש שנים. מי שמסיים עבודה יעשה טוב אם יצלם את התלוש האחרון ויוודא שמספר ימי הפדיון תואם את היתרה שהוצגה לו.
שאלות נפוצות
האם חג שנופל באמצע החופשה נספר כיום חופשה?
לא. יום חג שהעובד זכאי לו ממילא אינו נמנה במניין ימי החופשה. אותו עיקרון חל גם על יום מנוחה שבועי שנכלל בתקופת החופשה.
אפשר לוותר על ימי חופשה ולקבל במקומם כסף?
לא במהלך יחסי העבודה. החוק אוסר על תשלום במקום חופשה בפועל, מתוך תפיסה שמטרת הימים היא מנוחה ממשית. פדיון כספי אפשרי רק בסיום ההעסקה.
מה קורה אם עובד חולה בזמן החופשה?
ימי מחלה מוכחים בתקופת החופשה אינם נחשבים ימי חופשה, והם אמורים להיזקף ליתרת המחלה ולא ליתרת החופשה. נדרש אישור רפואי מתאים, ורצוי להודיע למעסיק בסמוך למועד.
האם הוותק נספר לפי מקום העבודה או לפי שנות עבודה בכלל?
הוותק נספר מול אותו מעסיק או באותו מקום עבודה. מעבר למקום עבודה חדש מאפס את הספירה, ולכן עובד ותיק בשוק יכול למצוא את עצמו חוזר ל-12 ימים בשנה הראשונה.
איפה בודקים את יתרת הימים?
התלוש הוא המקום הראשון. מעסיק מחויב לנהל פנקס חופשה ולהציג את היתרה, ומי שלא מוצא את הנתון רשאי לבקש אותו. פער בין הרישום לבין התחושה האישית כדאי לברר מוקדם ככל האפשר.
לסיכום
ימי חופשה בחוק מתחילים ב-12 ימים לשבוע של חמישה ימים ו-14 לשבוע של שישה, ועולים בהדרגה עד 24 או 26 ימים מהשנה ה-14 ואילך. משרה חלקית מחושבת יחסית, יתרה שלא נוצלה יכולה להתגלגל בהסכמה עד כשלוש שנים, חופשה של שבעה ימים ומעלה מחייבת הודעה מוקדמת של 14 יום, ובסיום העסקה היתרה נפדית בכסף. הנתונים כאן הם תמונת מצב כללית והחקיקה מתעדכנת מעת לעת, ולכן במקרה של מחלוקת ממשית כדאי לבדוק מול ייעוץ מקצועי.
עורך לייף-סטייל, Holly Web
ליאור שדה כותב על סגנון חיים, מוצרים וטכנולוגיה ביתית כבר יותר מעשור, קודם במגזינים מודפסים ומ-2023 כעורך Holly Web. הגישה שלו פשוטה: לבדוק בעצמו, להשוות, ולכתוב רק מה שהיה אומר לחבר. חובב קפה פילטר, ריצות בוקר ורשימות השוואה ארוכות.
